בס"ד עוד מעט יום ירושלים תשע"ג
הרבה אני חושב על טוב ורע. מה הם? האם הם? (אולי זו שאלה קודמת).
האם יש דבר כזה טוב ורע בכלל, האם הם עומדים זה מול זה או זה על גבי זה, האם 'לנצח תאכל חרב' ובכלל.
נרד קצת:
אנשים. אנשים טובים ואנשים רעים. או אולי אנשים שעושים טוב ואנשים שעושים רע. או אולי כל איש עושה לעיתים טוב ולעיתים רע וזה לא דין ב'גברא' אלא יותר בעיתוי או בבחירה או בהקשר.
אך לא באתי להפוך בשלל האפשרויות להציג את מערכת היחסים הקוסמית הזו. באתי לתאר תמונה שנראית לי הולכת ונכונה.
על פי התפיסה התרבותית הרווחת לטעמי (היא רווחת במערב המעורב ברוח היהדות ומושטח לכדי עולם מתוקן ולא לעולם הדרוש תיקון אך בה בעת יוצרת מפגש עם תמונת הטוב המצופה, והיא לטעמי) - הטוב והרע הם דחפים פנימיים לאדם, עניינים מוחלטים, לא רק מוגדרים על ידי הסביבה באופן יחסי לפי מידת הנזק או התועלת אלא באמת טבועים בתוכינו.
הטוב הוא קודם, רצון להיטיב משחר קיומנו. הרע הוא תוצאה, לא דבר עומד בפני עצמו אלא תגובה לכאב, מחסור, פחד. הטוב הוא התנהלות אורגנית במערכת רחבה של הקיום, היא היענות למפה הכוללת, שאין בה חיסור של שום פרט אך אינה מבליטה שום פרט על רעהו. כאשר אני רואה את עצמי חלק במעגל זוגי, משפחתי, שבטי - אני חי טוב. כאשר אני מצטנף לתוך עצמי ומונע הטבה מזולתי - אני רע. ההצטנפות היא תוצאה מתבקשת מהפחד, הפחד שיחסר לי משהו אם לא אדאג לעצמי די הצורך. כשאני מפחד שהמכלול לא ייטיב עימי אני מבכר את טובתי האישית על ההטבה הכללית, ואז זה בא על חשבון זה.
איפה מתחילים? אדם שנפגע פעם אחת, הוא מתכנס לתודעת האגו שלו וכורת כמה קשרים וגשרים עם המערכת אליה הוא שייך. ואז מתחילה תגובת שרשרת ולכאורה קשה לעצור את כדור השלג. האמונה נוטעת את נקודת הארכימדס לכל ההתגלגלות ההדדית, היא מציבה את עובדת הטוב הבלתי-תלוי, המופשט מכל, כעובדה. "לידע שיש שם מצוי ראשון". עצם הידיעה שיש מצוי ראשון שם - שאינו מתנהל בהדדיות אלא הוא מצוי - מספיקה על מנת לחדש את האמונה בטוב. אין צורך לומר שאותו מצוי הינו טוב כיון שבליבנו פנימה מורגש שהרע הוא בתגובה, ולא כעובדה. ואם יש שם מצוי שאינו מגולגל בידי זולתו אלא הוא עליון על הכל - הרי שהוא טוב.
האם יכולה לעלות בלב אדם מחשבה רעה שאין בה תמונה של דבר שאליו מתנגד אותו אדם? מחשבה נטולת הקשר? תמהני. אולם יתכן שאפשר להיות שרוי ברע, אחרי שמחשבה רעה משקעת את האדם שם, אולי זהו עומק רע. אמנם טוב נטול הקשר יותר קל לצייר, ההקשר מגיע כשלב שני לאחר שרעיון הטוב עולה על הלב - שאז נשאלת השאלה מה הוא מושא הטוב, למי להיטיב.
טוב ורע יכולים להיות ציורים גרנדיוזיים, טוב מלאכי, רע דמוני. אך הם בדר"כ תנודות קלות המורגשות בעומק החיים, בכל רגע שלהם. היכולת לצפות על זה מבחוץ משמשת קרס אחיזה להיחלצות מהביצה הרעה שבכל רגע אנו מועדים לשקוע בה, ואפילו במידה זעירה.
יום טוב לכולם!
הרבה אני חושב על טוב ורע. מה הם? האם הם? (אולי זו שאלה קודמת).
האם יש דבר כזה טוב ורע בכלל, האם הם עומדים זה מול זה או זה על גבי זה, האם 'לנצח תאכל חרב' ובכלל.
נרד קצת:
אנשים. אנשים טובים ואנשים רעים. או אולי אנשים שעושים טוב ואנשים שעושים רע. או אולי כל איש עושה לעיתים טוב ולעיתים רע וזה לא דין ב'גברא' אלא יותר בעיתוי או בבחירה או בהקשר.
אך לא באתי להפוך בשלל האפשרויות להציג את מערכת היחסים הקוסמית הזו. באתי לתאר תמונה שנראית לי הולכת ונכונה.
על פי התפיסה התרבותית הרווחת לטעמי (היא רווחת במערב המעורב ברוח היהדות ומושטח לכדי עולם מתוקן ולא לעולם הדרוש תיקון אך בה בעת יוצרת מפגש עם תמונת הטוב המצופה, והיא לטעמי) - הטוב והרע הם דחפים פנימיים לאדם, עניינים מוחלטים, לא רק מוגדרים על ידי הסביבה באופן יחסי לפי מידת הנזק או התועלת אלא באמת טבועים בתוכינו.
הטוב הוא קודם, רצון להיטיב משחר קיומנו. הרע הוא תוצאה, לא דבר עומד בפני עצמו אלא תגובה לכאב, מחסור, פחד. הטוב הוא התנהלות אורגנית במערכת רחבה של הקיום, היא היענות למפה הכוללת, שאין בה חיסור של שום פרט אך אינה מבליטה שום פרט על רעהו. כאשר אני רואה את עצמי חלק במעגל זוגי, משפחתי, שבטי - אני חי טוב. כאשר אני מצטנף לתוך עצמי ומונע הטבה מזולתי - אני רע. ההצטנפות היא תוצאה מתבקשת מהפחד, הפחד שיחסר לי משהו אם לא אדאג לעצמי די הצורך. כשאני מפחד שהמכלול לא ייטיב עימי אני מבכר את טובתי האישית על ההטבה הכללית, ואז זה בא על חשבון זה.
איפה מתחילים? אדם שנפגע פעם אחת, הוא מתכנס לתודעת האגו שלו וכורת כמה קשרים וגשרים עם המערכת אליה הוא שייך. ואז מתחילה תגובת שרשרת ולכאורה קשה לעצור את כדור השלג. האמונה נוטעת את נקודת הארכימדס לכל ההתגלגלות ההדדית, היא מציבה את עובדת הטוב הבלתי-תלוי, המופשט מכל, כעובדה. "לידע שיש שם מצוי ראשון". עצם הידיעה שיש מצוי ראשון שם - שאינו מתנהל בהדדיות אלא הוא מצוי - מספיקה על מנת לחדש את האמונה בטוב. אין צורך לומר שאותו מצוי הינו טוב כיון שבליבנו פנימה מורגש שהרע הוא בתגובה, ולא כעובדה. ואם יש שם מצוי שאינו מגולגל בידי זולתו אלא הוא עליון על הכל - הרי שהוא טוב.
האם יכולה לעלות בלב אדם מחשבה רעה שאין בה תמונה של דבר שאליו מתנגד אותו אדם? מחשבה נטולת הקשר? תמהני. אולם יתכן שאפשר להיות שרוי ברע, אחרי שמחשבה רעה משקעת את האדם שם, אולי זהו עומק רע. אמנם טוב נטול הקשר יותר קל לצייר, ההקשר מגיע כשלב שני לאחר שרעיון הטוב עולה על הלב - שאז נשאלת השאלה מה הוא מושא הטוב, למי להיטיב.
טוב ורע יכולים להיות ציורים גרנדיוזיים, טוב מלאכי, רע דמוני. אך הם בדר"כ תנודות קלות המורגשות בעומק החיים, בכל רגע שלהם. היכולת לצפות על זה מבחוץ משמשת קרס אחיזה להיחלצות מהביצה הרעה שבכל רגע אנו מועדים לשקוע בה, ואפילו במידה זעירה.
יום טוב לכולם!
